"אני מסתכל עליו מלמעלה, מהנקודה הכי גבוהה בגלגל הענק.
מסתכל גם סביב ומבין שסוגרים, שכולם ירדו מהגלגל.
מי שלא הספיק – נפל.
מתכסה בשמיכה שחורה שהבאתי במיוחד.
ככה לא ימצאו אותי…"

כך נפתח אחד הסיפורים שהגיעו אליי לפני יותר מ-11 שנה, כשעוד הייתי ממש בתחילת הדרך.
ערן מוסקוביץ' (שלא הצלחתי למצוא ולתייג) שלח לי קובץ וורד עם מקבץ סיפורים קצרים שכתב, וביקש שאעזור לו להפוך אותם לספר.

לא ידעתי מאיפה להתחיל בכלל,
ואני זוכרת שישבתי לקרוא את כל הסיפורים,
רציתי להבין מי זה הבנאדם שמאחורי המילים,
ולא פחות חשוב – להרגיש.

ואז הגיע הסיפור הזה: על ילד שנשאר לבד, למעלה, בגלגל הענק, אחרי שכולם כבר ירדו.
הייתה שם תחושה של בדידות, של עצירה בזמן, של מישהו שלא רוצה לחזור לקרקע.
זה פשוט תפס אותי.
ידעתי מייד שזו תהיה הכריכה של הספר.
שזה מה שיעצור את זוג הידיים המשוטטות בין כל הספרים בחנות ויגרום להן לעצור ולהפוך את הכריכה כדי לקרוא את המאחורה.

וככה נולד "מכבים אורות" – הספר הראשון שעיצבתי ועימדתי.
הראשון שהרגיש כמו פרויקט אמיתי של גדולים.

מאז – עברו הרבה פרויקטים, סיפורים, לקוחות, דדליינים.
אבל את הראשון… תמיד זוכרים. (אפילו שומרים את העותק)