לפני שאני מעצבת, אני אמא.
(למרות שנהייתי מעצבת הרבה לפני שהייתי אמא)
אבל יש תפקידים בחיים שפתאום דוחפים בתור ומזיזים הצידה כל מיני תפקידים אחרים שהיו שם קודם (ע"ע: אצנית מרתון חובבנית, ישנונית, ומכורה לבינג'ים של נטפליקס).
לא מזמן נכנס פרויקט מיוחד שנתן לי הזדמנות (לא בפעם הראשונה) לשלב בין שני התפקידים האלה.

📌 המטרה: עיצוב פוסטר להצגת ילדים.
📌 האתגר: אסור היה להשתמש בתמונות של השחקנים (סיפור ארוך)
✅ הפתרון: בינה מלאכותית.

כן, זה דרש הרבה יצירתיות: להבין את הדמויות, לבנות סצנה שלא קיימת ובעצם ליצור עולם חדש שיתאים גם לילדים וגם להורים שלהם (בסוף, הם אלה שקונים את הכרטיסים).
הייתה פה עבודה משולבת של מידג'רני, פוטושופ, אינדיזיין, אילוסטרייטור ועוד כמה כלים חדשים שלמדתי תוך כדי תנועה…

בשבת, כמה ימים אחרי שהפרויקט הושלם, טיילתי עם הבת שלי בשדרה.
פתאום היא נעצרה מול פוסטר מוכר.
אחרי שבחנה את הפוסטר לרגע, היא הסתובבה ואמרה:
"אמא, זה הפוסטר שהיה לך במחשב! זה הפיטר פן שלך!"